"האדם הראשון"

הסיפור האמיתי על ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט הראשון שכף רגלו דרכה על הירח בשנת 1969. הסרט מתרכז יותר במשברים שחווה, כולל מות בתו הקטנה שהשפיעו עליו, כל זאת על רקע הניסויים לשלוח אסטרונאוטים לחלל בין שנת 1961 – 1969. זוהי למעשה דרמה אנושית/אישית וטרגית  והתסריט מתמקד בדברים שרוב העולם בכלל והאמריקאים בפרט לא ידעו על ארמסטרונג, עד שיצאה הביוגרפיה שכתב ג'יימס. ר. הנסן "האדם הראשון: החיים של ניל ארמסטרונג". הייתי מגדיר את ראיין גוסלינג בתפקיד ניל ארמסטרונג ככוכב הסרט אך הגיבורה האמיתית היא לדעתי אשתו ג'נט, שאותה מגלמת בצורה מרשימה ומאופקת השחקנית הבריטית קלייר פוי (בקרוב  כ- ליסבת סאלנדר בסרט החדש מסדרת "מילניום" השוודית- "הנערה ברשת העכביש"). ניל ארמסטרונג (1930- 2012) היה טייס כבר מגיל 16. הוא השתתף כטיס קרב במלחמת קוריאה וזכה לעיטורים, בהמשך למד הנדסת אווירונאוטיקה. ממהנדס שתקן ומופנם, עניו וצנוע, היה לטייס ניסוי ששבר את אחד משיאי הגובה בחלל. בהמשך הצטרף כאסטרונאוט לתוכנית החלל של נאס"א וזכה להשתתף בשנת 66' בטיסה לחלל בתוכנית "ג'מיני 8" ובטיסה ההיסטורית לירח בשנת 69' כמפקד "אפולו 11". הסרט חושף אדם שחשף מעט מאוד על עצמו כלפי הציבור ואפילו לאלו שהיו קרובים אליו. הוא התרכז בעבודתו מאשר בקבלת שבחים ועיטורים, עד לאותו צעד ידוע בהיסטוריה האנושית, הדריכה על הירח כאדם הראשון והאמירה הידועה " זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". הסרט המרתק והאנושי כל כך (אם כי ארוך במקצת) מתרכז בחייו, סביב משפחתו וחבריו, הטרגדיה האישית וטרגדיות נוספות שחווה יחד עם אשתו (הרבה אסטרונאוטים וטייסי ניסוי, שילמו בחייהם, במהלך כל שנות הניסויים, ביניהם אילן רמון ז"ל). זהו סרטו השלישי במספר של הבמאי הצעיר (בן 33) והמוכשר דמיאן שאזל. כבר בסרטו הראשון "ויפלאש" (2014), שהיה מלא באנרגיה קדחנית ומטורפת והרבה קצב, הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (מתוך שישה). בסרטו השני "לה לה לנד" (2016) זכה בשני אוסקרים, הן כבמאי והן כתסריטאי. הסרט עצמו זכה ב- שישה פרסי אוסקר (מתוך ארבעה עשר). שם הפגין את יכולותיו המגוונות בסרט מלא אנרגיה, צבע ומוסיקה, שהיה קוקטייל ממותק של רומנטיקה עם שמחת חיים וזכה לשבחי המבקרים והצלחה בקופות. הפעם זהו סרט רציני עם צבעים מותאמים לקצב ההתרחשויות. סרט שבו לסאונד ולמוסיקה המצוינים, יש חלק חשוב ונכבד. צלילי הפחד, הקור והמתכות המתחכחות בחום, למול החלל האינסופי. אציין לטובה את המלחין היהודי האמריקאי הצעיר (בן 33) והמוכשר ג'סטין הורוויץ, שזכה בשני פרסי אוסקר, גלובוס הזהב וגראמי, על פסקול המקורי ושיר נושא בסרטם הקודם "לה לה לנד" ואף חיבר את פסקול הסרט "ויפלאש". גם הצילומים של השוודי לינוס סנדגרן (אוסקר על "לה לה לנד"), ראויים למלוא המחמאות. רובם צולמו באטלנטה, יוסטון ובסיס חיל האוויר אדוארדס, שם התרחשו אירועי הסרט במקור. את התסריט כתב ג'וש סינגר (אוסקר על "ספוטלייט") והוא הסתמך על הביוגרפיה שצוינה לעיל. משחקו של גוסלינג מורכב, מופנם ומצוין. משחקה של  קלייר פוי כובש וסוחף בעוצמתו הרגשית (לעיתים שבריריות מגחה את העוצמה שמתחת), שניהם ראויים למלוא המחמאות. כך גם מרבית שחקני האופי שמופיעים ברקע, הן כחבריו האסטרונאוטים, על רקע האירועים שחווים כולם "כמשפחה אחת גדולה ומחוברת". דרך אגב, הסרט יצר "מהומה פוליטית" עליה ניצח הסנטור הרפובליקני מריו רוביו, בנושא – נעיצת הדגל על הירח, שהפך למשני בסרט. לדעתי, זה יעורר את האמריקאים למהר ולצפות בסרט. אני אהבתי את הסרט, נהניתי ממה שהתרחש/התחולל על המסך. הנושא מרתק, מעניין ומסקרן. ואחרון, צריך היה עורך נועז והחלטי, שידע לקצץ, כי האורך קצת מתיש (135 דקות), אבל הסרט שווה צפייה שימו לב! לנשים וגברים כאחת. כפי שציינתי, האישה בסרט- היא הגיבורה האמיתית! תצפו ותבינו למה? מומלץ!