פסח לאור הזיכרונות

מי ליאור
לחזור אחורה בזמן, כמוהו כמו לפתוח שסתום שמימיו מתפרצים בעוצמה אדירה, שקשה לעצור בעדם. כך כששוחחנו עם חבר המועצה אוהד אוזן על חוויות ילדותו כשעשה את פסח אצל סבתו בשכונת רמת אליהו. "סבתא שרה הנחילה לנו זיכרון נפלא מאותם ימים, מההכנות לחג הפסח ומליל הסדר. חודש לפני החג, היתה באוויר התרגשות מיוחדת שנמהלה בריחות הפריחה המשכרים, בריחות חומרי הניקוי והקניות בשוק השכונתי שהמה אדם. ככל שערב החג התקרב, כך ההתרגשות עלתה מדרגה. לאחר ביעור החמץ, סבתא שרה הוציאה בהתרגשות את הכלים הכשרים שנשמרו בארון סגור ומסוגר, והניחוח שעלה מסירי הבישול שלה ושל הדודות הטריף את החושים".
אוזן נזכר כיצד שבועיים לפני החג קנו בניה במושבים הסמוכים לראשון כבש: "קראנו לו חוזליטו והוא שהסתובב בחצר הבית היווה עבורנו אטרקציה. בבוא שעתו, הכינה ממנו סבתא מטעמים לחג, כשהזרוע שלו הונחה לאחר כבוד על קערת הברכות" אמר והוסיף "מזל שהמנהג הזה נעלם ואיננו".
את ערב ליל הסדר זוכר אוהד כחוויה מיוחדת בעיקר לארבעים ילדי המשפחה שהוא נמנה עליהם: "לקראת ליל הסדר הגענו נרגשים לבית הסבתא, לבושים בבגדי חג חדשים, כשקריאת ברכת חג שמח רמה כבר נשמעה על הסף. את הסדר נהג לערוך אבי, נסים אוזן בכור האחים, שפתח בשירת החג בצוותא והסביר למסובים על קערת הפסח והברכות הנלוות אליה. "הקערה אצל סבתא, לא הייתה קערה שגרתית, אלא סל נצרים גדול שהכיל את כל פרטי הקערה, והכמות העצומה שהספיקה לכל המסובין.

בשעת כושר, בין רחש לדממה דקה, נהג דודי אלי אוזן, אבא של דורון, להתגנב החוצה בחשאי, להתחפש לאליהו הנביא ולהפתיע את ארבעים הנכדים ואת יושבי השולחן ולחלק לכל אחד מהם אגוזים. הילדים הנפעמים האמינו בתמימותם שאכן הוא הוא אליהו הנביא וההתרגשות הייתה רבה. על האפיקומן סיפר בצחוק מתפרץ: "האפיקומן היה סיפור קרב בין בני הדודים, שנחלקו לקבוצות גיל. לא הותרנו פינה שנותרה על קנה שלא הפכנו בלהט. עד היום 'הילדים' ממתינים למתנות שהובטחו להם לאחר שמצאו את האפיקומן.
במבט לאחור אוכל לומר כי ליל הסדר התנהל באופן מופתי, למרות ובהתחשב במספרם הגדול של המסובים והילדים. כולם המתינו בסבלנות לתורם ונהגו בסדר בכבוד. לאחר אכילת המצה והמרור ושתיית ארבע כוסות היין, כולנו המתנו באורך רוח וציפייה ל'שולחן ערוך' כדי לסעוד ממטעמי הסבתא והדודות, שאין ספק כי הן המציאו כבר אז את הגירסה התחרותית של ימינו "מאסטר שף.
אחד הזיכרונות היפים שלנו, הוא שכולנו נותרנו לישון בביתה של סבתא ברמת אליהו. באחת הפעמים כשנשבנו בדמיוננו, החלטנו לוותר על משחקים בגן ההרפתקאות בשכונה ולשחזר את יציאת מצריים. כל ילד, לקח עמו צידה לדרך, מצה עם שוקולד ושקית עם מים כשבידינו מקל. מבלי לידע איש יצאנו בחשאיות וצעדנו בחולות לעבר הים. באותם זמנים לא היו קניונים ומי שמע על כרישי נדלן בכלל, הכל היה חולות, המסע היה ארוך ומרתק. בתום רחצה קלה בים, חזרנו לשכונה לעת ערב, שם המתינו לנו ההורים המודאגים שזעמו והכניסו אותנו למקלחת כעדר, בזה אחר זה, ומשם חזרנו הביתה, לא לפני שחטפנו צביטה הגונה בלחי" מספר אוהד ובאנחת געגוע קלושה, הוא אומר: "היו ימים שאינם עוד, במקומם קיימות חוויות אחרות הסדר אמנם מתנהל, אך בקצב הרבה יותר מהיר. היום כל אחד מהילדים שגדלו מאז והפכו להורים מתארח בבית הוריו עם המשפחה הגרעינית. פסח עדין מסמל עבורי את החג המשפחתי הנפלא מכולם. באותה הזדמנות אני מאחל לכל תושבי העיר פסח כשר ושמח בחיק משפחותיהם".