מקום לכולם

ד"ר שמעון אוחיון

"יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב", מצוין מדי שנה ב-30/11. הסמיכות לתאריך הידוע, כ"ט בנובמבר, באה לחדד את התובנה המתבקשת: הקהילות המפוארות והמכובדות של יהודי ערב לא עלו לארץ ישראל אך ורק בגלל התנועה הציונית והחיבה לירושלים. פרעות ופוגרומים אשר הובילו לרציחתם של אלפי יהודי ערב הובילו למצב שתוך 25 שנה מאות אלפי יהודים ממדינות אלו ברחו ועלו לארץ.
את הפער בתודעה ניתן להמחיש באמצעות ניסוי שכל אחד מאיתנו יכול לערוך: אם נשאל עשרה נערים בגיל תיכון, האם שמעו בדרך זו או אחרת על "פרעות קישינב" לפחות חצי מהם יענו בחיוב. לעומת זאת, אם נשאל את אותם נערים האם שמעו על "פרעות פרהוד" שהתקיימו בעיראק והובילו לרציחת 179 יהודים, סביר להניח שאף נער לא יענה בחיוב. זאת למרות שמבחינת ההיקף "פרעות קישינב" קטנות משמעותית.
הפער הנוכחי מחדד את התובנה שלא ניתן להתעלם ממורשת של אוכלוסייה המהווה למעלה מ-50% מאוכלוסיית ישראל. לשם כך, הוביל שר החינוך נפתלי בנט את  הקמת "ועדת ביטון", שנועדה לתת מענה בהמלצותיה לפערים ולהיעדר מקום ראוי ומספק למורשת יהדות ערב.
מי שמעוניין בשינוי שכזה צריך למקד את המשאבים והאנרגיות בשני תחומים עיקריים שהודגשו בהמלצות הוועדה. הראשון, טיפול בהשמטה שיטתית של תקופות שלמות השייכות למורשת יהדות ארצות המזרח מספרי ההיסטוריה של מערכת החינוך. דוגמה לכך ניתן למצוא באחד מספרי ההיסטוריה הנלמדים כיום בבתי ספר בישראל: 23 עמודים בלבד (6.5% בלבד!) מתוך 350 עמודי הספר הסוקרים את המחצית הראשונה של המאה ה-20 עוסקים ביהדות המזרח.
ההיבט השני, קשור בהיעלמות כמעט מוחלטת של המחקר בנושא מורשת יהדות ארצות המזרח מן המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כאשר במרוצת השנים נסגרו מכונים רבים למחקר במוסדות להשכלה גבוהה והמימון התקציבי ממשרד החינוך הופסק לחלוטין. על כן, יש לשאול: במה יעבוד אותו חוקר צעיר שסיים את הדוקטורט שלו? ומדוע שסטודנטים צעירים יפנו לחקר יהדות המזרח, אם כמעט ולא קיימים מכונים העוסקים בסוגיה?
עלינו לזכור שאחדות אמיתית בעם תהיה רק כאשר יינתן מקום לכולם. יום הגירוש הוא הזדמנות טובה לגרש את הסיסמאות וההצהרות ולעבור למעשים אמיתיים וכנים.
הכותב הוא תושב ראשון לציון, לשעבר חה"כ ויוזם החוק לציון "יום היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן", וכיום מנהל מרכז דהאן למורשת יהדות ארצות ערב