מפגש פסגה

מי ליאור

עם גאווה מקומית ובעיניים נרגשות קידם הציבור הראשוני את שבעת הפרופסורים המופלאים שגדלו והתחנכו עמם, טרם שדרכם נתפצלה. באירוע אותו הנחה העיתונאי ואיש הטלוויזיה יאיר אלוני, העלו הפרופסורים זיכרונות מתקופת ילדותם בראשון של אז ומבית הספר חביב, בכלל זה דיברו על המורים שהשפיעו עליהם.
פרופסור אלי זמסקי, נשיא המכללה האקדמית לחינוך אחווה, העלה פרץ צחוק מתוך דברים המוכרים לעמיתיו כשאמר מסתבר כי גם "אם הייתם בילדותכם "פושטקים", פורקי עול וחסרי משמעת וכל שעניין אתכם היה משחק הג'ולות, אין הדבר מעיד על שלא נכון לכם עתיד גדול כלשהו". בין השאר ציין כי הוא זוכר לטוב את החופש, את השדות, את השכונה עם החברים ואמר:"היינו ילדי רחוב. לדעתי תום סויר היה יכול ללמוד ממני הרבה תעלולים"… על האווירה הכללית סיפר כי איש לא נעל את דלת ביתו וכי נהגו להסתיר את מפתח הבית מתחת למפתנית לבאי הבית, עם פתק המכוון אליו".
פרופסור חרמונה שורק, דיקאן הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית, נכדתו של אהרון קרון ז"ל, מנהל בי"ס "חביב" בעבר, סיפרה שהיא זוכרת את עצמה כילדה קוראת בדרך מהספריה הביתה ספר וכיצד היו מגיבים השכנים ופולטים לעברה: "שוב, את קוראת ספר ברחוב? ומתריעים בחיוך ואצבע שלופה, נספר לסבא שלך …". לימים למדה פרופסור שורק בגמנסיה הריאלית וחזרה ללמד שם כרכזת המגמה הביולוגית. לדבריה שם גמלה בלבה ההחלטה לעסוק במחקר ולא בהוראה.
פרופסור אהובה גוליק, מנהלת פנימית א' באסף הרופא, ידעה לדבריה כבר בגיל 10 שהיא תהיה רופאה. גוליק שהתגוררה עם הוריה בשיכון המזרח סיפרה כי אחת הדמויות הזכורות לה בילדותה הייתה דווקא אמו של הכדורגלן בני שלום, כשהיא קורעת על ברכיה ומקרצפת את הכביסה מעל הפיילה בקרש הגלית. פרופסור גוליק ציינה בחיבה אף היא את החופש במרחבים והבתים הפתוחים. על המורים והשפעתם על בחירתה בלימודי רפואה דיברה על יורם שנק, המורה לטבע והמורה למתמטיקה ברנשטיין. עוד הזכירה את המורה נעמה גזית שלימדה אותם אהבת ארץ ישראל. בין לבין נזכרה כיצד יצאו לשדות לחפש את פרחי ה"מרסייה יפיפיה".
נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופסור יוסי קלפטר, סיפר על חוויותיו מגן הילדים בשכונת התימנים ועל הגננת שרה: "בזכותה אהבתי להגיע לגן" אמר והוסיף כי בשכנות לגן התגוררה משפחת כמוס שרחש לה חיבה מיוחדת, איתה בילה שעות רבות: "…ממנה למדתי לאכול חילבה וג'חנון".
חתן פרס ישראל לחקר א"י, פרופסור אמנון כהן, סיפר לקהל המשועשע על הזכרון ההיסטורי של אותו יום שישי בו הכריזו על הקמת מדינת ישראל. עוד סיפר כי למחרת, בשבת בבוקר, עלה יחד עם חבריו על אחד ממגדלי המים בפרדס ריבקינד, כדי לראות את המטוסים המצריים, אז חוו בין היתר את ההפצצה בראשון: "כילדים בני 12 היה זה האירוע בה' הידיעה ולא יום הכרזת המדינה".
פרופסור תמי רונן, דיקאן הפקולטה למדעי החברה באוני' ת"א, מחזיקת תיק חינוך והמוזיאונים במועצת העיר, סיפרה כיצד נהגה לקחת מהספרייה שלושה ספרים יחד וכי כבר בדרך הייתה מסיימת לקרוא אחד מהם. עוד סיפרה כי הייתה נתקלת בעמודים בדרך, מה שלא הפריע לה להמשיך בהרגלה מתוך אהבתה לדבר.
פרופסור אבי ריבקינד, מנהל יח' הטראומה בבי"ח הדסה, העיד על עצמו בחיוך רחב כי אהב לעשות מעשי קונדס וסיפר כי נהג להשליך תפוזים מגג הבית על כל העוברים ושבים ברחוב והוסיף: "את המלאכה השלמתי לאחר שדאגתי לנפץ את פנסי הרחוב עם התפוזים מהפרדס שהיה ברשותנו". ובעוד שקולות הצחוק טרם שכחו, הוסיף וסיפר על חלום שלא התגשם: "חבריי ואני נהגנו לעלות על גג ביתנו, ברחוב ביל"ו 6, כדי לחזות בצנחנים צונחים מהדקוטות אל החולות, בהשראתם חלמתי לשרת בצנחנים, מה שלא יצא לפועל בסופו של דבר, לצערי".
האירוע שהציג את תפארת בניה של ראשל"צ כלל בין היתר את המוסיקאי הנודע שמעון כהן, שניגן יצירה משלו על פסנתר ופתח את הערב המהנה אשר העניק חוויה נהדרת לקהל הרב שמילא את המקום.