דור לדור יביע אומר

מי ליאור

התלמידים שנסבו סביב שולחנות עגולים בחוות אלנבי, הקשיבו לסיפורם של לוחמי תש"ח אשר שיתפו אותם בזיכרונות שנצרבו בזיכרונם ודיברו בפתיחות רבה והתרגשות.
לולה בן ישי, שהייתה קשרית בגדוד 52, סיפרה לתלמידים על החברות האמיצה בין הלוחמים שנשמרה מאז ועד היום, כך גם לאה לאונר, שהייתה חובשת בגדוד 53 ושיתפה על האווירה במושבה הראשונית בצל המלחמה ועל רוח ההתגייסות למען הכלל. גרשון קופר ומיכה נצר, לוחמי גדוד 52, העידו על עצמם כי נמנו על חברי ארגון ההגנה במחוז דרום, בני המושבות, המושבים והקיבוצים, הודו בפני התלמידים כי רובם היו ללא אימון צבאי ממשי וחסרי כל נסיון קרבי: "ב- 30 בנובמבר 1947, שעות ספורות לאחר אישור תכנית החלוקה של ארץ ישראל באומות המאוחדות, פרצה המלחמה ונקראנו אל הדגל. גדוד 52 שולב בחטיבת גבעתי שזה עתה הוקמה והופקדה על מרחב הדרום בין תל-אביב לקיבוץ נגבה. התגייסנו בראש ובראשונה כדי להגן על בתינו, על משפחותינו. הקרבות הראשונים היו על גבולות יישובנו. ציודנו היה דל ועלוב, ואת אימוננו ערכנו במהלך הקרבות. אף שכך, הצליח הגדוד שלנו להגן לבדו על היישובים המבודדים ועל דרכי התחבורה אליהם, במשך ארבעה חודשי המלחמה הראשונים".
התלמידים העניקו ללוחמים שי מתוק לקראת חג האורים, בצרוף מכתב הוקרה שנכתב בנימה אישית: "ללוחם תש"ח, תודה לך על שהצלת לנו את הארץ ולמרות הקשיים, המשכת ולא ויתרת. תודה על שאפשרת לנו עתיד טוב בארץ שלנו, ושבזכותך אנחנו חיים בישראל".
לתלמידי כיתה ח' 8 נלוותה מחנכת הכיתה, אביטל שוהם.