"אנחנו מתקיימים בקושי"

מי ליאור

בעלי עסקים ברחוב רוטשילד בקטע הרחוב שבין רוטשילד, ז'בוטינסקי לביאליק, מבקשים את עזרת העירייה במה שהם מכנים: השבתו לחיים של קטע הרחוב שבעבר היה סואן והומה אדם.
"העירייה מתהדרת ברובע ההיסטורי שלה ומוחקת כל מוטיב שיש בו ערך המזוהה עם הנוסטלגיה המסחרית שהעיר צברה בעשורי שנותיה. כך טענה בפנינו דסי כדורי, בעלת חנות "NO. 1" ברחוב רוטשילד, שעה שתלתה על חלון הראווה את השלט המודיע על מכירת חיסול של העסק שבבעלותה זה למעלה מ- 40 שנים. את החיצים היא מפנה כלפי העירייה שלדבריה אינה מטפחת את הרחוב שמראהו עלוב ומיושן ואינו מושך עוד את הקונים.
"החנויות המיתולוגיות הולכות ונסגרות, ואלה שנותרו בקושי מתקיימות. העירייה הפכה את הקטע המרכזי של רחוב רוטשילד לחד סטרי לאוטובוסים ומוניות בלבד וכך מנעה מנתח גדול של קונים את הנגישות ואת החשק להגיע אלינו. לא מכבר דיברנו עם העירייה וביקשנו להקים מגרשי חניה ציבוריים חינמיים במרכז העיר, הצענו להפוך את הרחוב לאטרקטיבי ע"י הקמת סוככים דקורטיביים לאורכו, עם ספסלי ישיבה מעוצבים ונוף מזמין על מנת להפוך אותו למוקד משיכה מסחרי וחברתי גם יחד לכל המשפחה. לצערנו דבר לא נעשה ובכל הכאב החלטנו לחסל ולסגור את החנות".
מוטי גולדנטל בעל החנות "חיה שמלות ערב" מזה 58 שנים, מספר: "רחוב רוטשילד היה מהגדולים והטובים בארץ, לדאבוני לא כך היום, הוא מוזנח ומראהו מיושן ואינו תואם את העידן המודרני של המאה עשרים ואחת. הרחוב המיתולוגי חוטא לפוטנציאל האדיר שיש לו להציע. הוא חייב לעבור שינוי חזותי קיצוני, כדי להחזירו לימי הזוהר שלו ולהוות מוקד משיכה לציבור. יש להפוך אותו למדרחוב כדי שיהיה נוח ונעים לטייל בו.
ברדיוס שלנו חיים לפחות 60,000 תושבים שמרביתם בוחרים ללכת למקומות יותר נוחים ואטרקטיביים" הוא אומר וקורא לפרנסי העיר להנגיש את מקטע הרחוב שבין רוטשילד, ז'בוטינסקי לביאליק, תוך הפיכתו למדרחוב. "זה ממש מתבקש, מדובר ב- 70 בתי עסק פרטיים אשר משוועים לפרנסה. אם הרחוב יהפוך למדרחוב והתמהיל ישתנה לכדי 35 אחוז עסקי מזון ובתי קפה, אין ספק כי החנויות הפנויות שאין להן דורש כיום, יחטפו בין יום ותנועת הקונים תתעורר. העירייה משנה חזיתות בכל העיר ואנו אומרים כי מבלי לשפר את חזותו של רחוב רוטשילד ולהחזיר את הסומק ללחייו, כמו לא עשתה דבר".
-כיצד אתם מתמודדים עם סוגיית הפרנסה?
"קשה. בעבר העסקתי שלוש מוכרות, כיום אני מסתפק בשתיים. הפרנסה הולכת ופוחתת מיום ליום. קשה לנו לשלם את השכירות מההכנסות ועד כמה שידוע לי מרבית העסקים כאן חייבים כספים לבנקים. אנו זועקים בעת הזאת הצילו וקוראים לראש העירייה דב צור לעשות מהלך קיצוני לשיפור חזות הרחוב, רגע לפני שהספינה טובעת על סוחריה".
משה (שם בדוי) שביקש להישאר בעילום שם, אמר לנו: "קיימת ירידה משמעותית במכירות. אנשים מדירים את רגליהם מהרחוב. העירייה אינה עושה דבר וחצי דבר לטיפוח הרחוב ומתעלמת מהעובדה שמראה הרחוב מיושן ועלוב. פעם הייתה כאן חווית קנייה, הימים האלה נעלמו". עוד הלין הסוחר, כי הפיכת הרחוב לחד סטרי המתיר כניסה לאוטובוסים ומוניות בלבד, פוגעת בסוחרים: "לאורך היום מסתובבים כאן שוטרים ופקחים ורושמים קנסות למכוניות הנכנסות לרחוב בטעות או שלא. לאחרונה הורתה העירייה לבעלי העסקים להוריד את שלטי החנויות כדי שאלה יהיו אחידים, ואני שואל, האם הדבר עומד על השלטים? ומי ישלם את הסכום העצום ששילמתי מכיסי על השלט, 15.000 ₪? מדוע עלי לשלם סכום אסטרונומי נוסף על השלט החלופי? במקום כל זאת, ראוי ונכון היה אם העירייה הייתה הופכת את הרחוב לתיירותי ומזמין כמו בעולם המודרני. אין ספק כי אז ייהנו ממנו בעלי העסקים והתושבים גם יחד".

"כיום הכל גווע ומת"
ברוך עזרא, בעל חנות לטקסטיל לבית מזה 24 שנים: "מרכז רוטשילד זקן, הלקוחות אינם מגיעים כמו פעם, ההכנסות ירדו לכדי חצי ויותר, בעוד שאנו נדרשים לשלם ארנונה גבוהה כאילו מדובר ברחוב דיזינגוף. בראשון השכירות אסטרונומית המתאימה לרוטשילד של ימים עברו, כשפקדו את החנויות ים של אנשים. הצעירים לא יודעים מה יש במקטע הרחוב שלנו, מי שמגיע לכאן הם חובבי הבאזרים למיניהם וגם אלה לא בתדירות גבוהה. כל שני וחמישי נסגרים כאן עסקים, קיימת כאן בעיית חניה ואין כאן חניות ציבוריות חינמיות. מרבית החניות המסומנות בכחול לבן תפוסות לאורך שעות רבות וגם לאורך היום, וכשמנורות התאורה נשרפות גם זה לא מטופל בדחיפות הראויה".
ברוך עזרא ממשיך וטוען כי רחוב רוטשילד כפי שהוא אינו מהווה מוקד משיכה: "מדוע העירייה אינה מקיימת כאן אירועים אחת לחודש, כדי שהמקום יתחיל להתעורר ויכנס לתודעה גם של הצעירים שאינם מכירים בכלל את קטע הרחוב שלנו. סגרו לנו את רחוב רוטשילד למעבר מכוניות פרטיות ומטבע הדברים האנשים אינם רואים את החנויות. השאר נמנעים מלהגיע, במקומם רואים כאן פקחים ושוטרים שמטילים קנסות על הנהגים, אגב אין לי טענות כלפיהם, הם עושים מלאכתם נאמנה, אבל עלינו זה מעיק. אנשים חוששים להגיע לכאן ומה שאת רואה ברחוב זה אוטובוסים ומוניות" אומר עזרא. "בעבר לא היית יכולה ללכת ברוטשילד בימי שישי, כיום הכל גווע ומת. לא מזמין. אנחנו מתקיימים בקושי, ההכנסות ירדו, חנויות העוגן נסגרות, בשבילנו זה או למות או לחיות, אם הייתי צעיר יותר הייתי בוחר לסגור את העסק ולהתחיל דבר חדש, לצערי כיום זה כבר נבצר ממני".
ניר מליחי מבעלי "פיצה משולש", מעמיד את העסק להשכרה: "העירייה מקשה עלינו, לא נותנת אשורים להקים סככות והלקוחות לא נכנסים אלינו בעיקר בימי גשם ושרב, כך שההכנסות מצטמצמות וההפסדים רק עולים. זה די מייאש".
המציאות עליה מלינים הסוחרים רחוקה מהעבר ההיסטורי של המושבה, אז רחוב רוטשילד היה כתובת ושם דבר לאירועים מכוננים, כמו גם מרכז שוקק חיים של עסקים ומסחר במושבה והעיר המתהווה. אחד מוותיקי העיר אמר: "לאוכלוסיה הוותיקה היו החנויות תמרור וצומת למפגשים. בשעות אחר הצהריים נהגנו לטייל עם ילדינו ברחוב ומדי פעם גם להיכנס לחנויות ולהשלים את החסר. חבל על שאופיו המיוחד של הרחוב איננו עוד. לא כיף לערוך קניות כאן ברחוב, כשהעשן והפיח של התחבורה הציבורית מכים על הפנים ומראה הרחוב אינו מלבב בלשון המעטה. מקווים שמשהו יתעורר שם וישיב את כבודו האבוד של הרחוב, כי לגבינו הוא ילדות, נעורים, בגרות וזיכרונות יפים".

מהעירייה נמסר בתגובה: עיריית ראשון לציון השקיעה מיליוני שקלים בשדרוג ומתיחת פנים במדרחוב רוטשילד וכן ביציקת תוכן ופעילויות במדרחוב וברחוב, כמו הפנינג בימי חמישי, בר רחוב במהלך חודשי הקיץ, מסיבות רחוב ועוד.
כמו כן, בשנים האחרונות הוביל מינהל הנדסה בעירייה קביעת קו עיצובי אחיד לשילוט ולסוככים של החנויות ויצירת התאמה ויזואלית בין חלונות ראווה קיימים לחדשים. העירייה אף קיימה מפגש אליו הוזמנו כל בעלי העסקים ודיירי הרחוב. במהלכו הוצג הפרויקט בהרחבה על ידי מהנדס העיר.
לגבי הניקיון, רחוב רוטשילד הוא אחד הרחובות בעיר שזוכים לניקיון ופינוי אשפה באופן רציף. שישה ימים בשבוע, פינוי פסולת בשני סבבים ביום ועובדי ניקיון באופן רציף במהלך כל היום.
ובכל זאת, לאור הטענות העולות מהכתבה, לאחר החג יזמן ראש העירייה את בעלי העסקים למפגש.