"אידיאליסט מושבע"

מי ליאור

קול הבריטון של סעדיה גיספן מהודק, חזק, כמו אישיותו. הוא מכתיב את דבריו בדיוק נמרץ ועוקב אם הם הובנו לאשורם. תכונות של לוחם המסגירות דבקות במטרה, דיוק מרבי ועיקשות חיובית. חייו של גיספן יליד יפו, שזורים בקורותיה של ארץ ישראל. כבר בגיל 16 עם תום לימודיו ב"תלמוד תורה" בראשון לציון, בפרוץ הפרעות בארץ/במושבה בשנת 1936, נשבע אמונים לארגון ההגנה והתגייס לשורותיו, לאחר שרכש את הכשרתו הצבאית. הוא נשלח בין היתר לקורס מכי"ם בקיבוץ גברעם בדרום, משם המשיך ולחם במלחמת השחרור יחד עם חברי ילדותו משכונת עזרא ובצרון, לימים רמת אליהו.
גיספן מספר: "בעת ההכרזה על המדינה התאספנו בקיבוץ ו' נחלת יהודה, שם התארגנו ליציאות לפעילות נגד הכנופיות הערביות שתקפו את השיירות והרכבים שהגיעו מתל אביב לראשון. בין פעילויות התגמול פוצצנו את בניין בית אבו ג'אבן, בין בית דגן לראשל"צ".
גיספן לחם בין היתר בגדוד 52 חטיבת גבעתי תש"ח. תוך כדי קרבות נפצע קשה בגבו בפעילות בעיבדיס וחזר לגדוד לאחר שיקום ארוך וממושך, כך גם בפעולה נוספת שבה שוב נפצע בגבו ליד פלוג'ה, וגם הפעם לאחר שיקום שב ללחום בגדוד.
הוא איבד שני אחים בזה אחר זה, את הבכור אברהם ז"ל, בקרבות על לטרון לאחר שאברהם התנדב לשרת בצבא הבריטי ויוסף, שטבע באונייה אורנפורה שהובילה כוחות ממצרים לצרפת במלחמת העולם השנייה: "זו הייתה אחת הפרשות הנעלמות והנשכחות ביותר למרבית צערנו".
בשנת 1949 נישא סעדיה לחבצלת ז"ל ולבני הזוג נולדו שלוש בנות ששירתו שירות משמעותי בצה"ל. גיספן גאה גם בשמונה נכדיו וששת ניניו ומדגיש בגאווה בלתי מוסווית, כי אחד מנכדיו שירת בשייטת 13 והאחרים שירתו ביחידות קרביות בצה"ל. אגב כך, בכניסה לבית המטופח להפליא, תלו חלק מנכדיו את תגי היחידות הקרביות שבהן "כדי לעשות נחת לסבא".
-כיצד נראו חגי תשרי בבית ילדותך?
"מאחר שלמדתי משחר ילדותי בבית ספר תלמוד תורה, הקפדנו לנהל סדר ראש השנה כהלכתו, וכך גם בשאר חגי ישראל. מאחר שגרנו בשכונה עזרא ובצרון (שבה הוא מתגורר עד היום מ.ל.) אמי רוזה נהגה לצעוד לאורך ארבעה ק"מ בדרך החולות כדי לערוך קניות לכל המשפחה לקראת ערב החג. על שולחן החג סעדו שבעה איש, וזה כלל תבשילים בסגנון סלוניקי, עפ"י מסורת מולדתה של אמי, כשכלי הפורצלן המיוחדים של החג הונחו על המפה הלבנה לאחר כבוד ונאספו בתום הארוחה החגיגית".
אגב אמא, הוא מספר: "אמא הייתה אשת חייל שהחזיקה את הבית על כתפה מכורח בריאותו הרופפת של אבי והיא שהיוותה עבורנו השראה לתרום ולהתנדב למען המדינה ואזרחיה.
אמא עבדה שעות רבות במפעם הבירה נשר, מתחם היקב המיתולוגי בראשל"צ, כשעשתה את הדרך הלוך ושוב ברגל שמונה ק"מ מדי יום. אמא עברה מכשולים ועקפה את הוואדי ברחוב זבוטינסקי של אותם זמנים. עוד התנדבה במד"א לאורך שלושים שנים ובי.ע.ל. עמותה שגייסה חבילות מזון שנתרמו על ידם לחיילים במשלטים. בין כל אלה כאמור מצאה זמן גם לגידול הילדים לפרנסת הבית".
סעדיה מצדו, ממשיך ומרצה בפני הדור הצעיר בבתי הספר על מורשת הקרב ועל דור תש"ח כולל בבית יד לבנים, ואת כל זאת הוא עושה מכל הלב.
לגיספן שני נכדים שחזרו בתשובה אשר מתגוררים בגוש עציון, וכשהוא נשאל כיצד הוא מרגיש עם זה? הוא משיב: "אני לא אנטי, שמח בחלקם ומקבל את הדרך שהלכו בה. אני אידיאליסט מושבע ונאמן לארץ ישראל, שלחמתי עליה בשש מלחמות לרבות מלחמת ההתשה, והיא שלנו ולנו לעולמים".