הכל נשאר במשפחה

רונן דמארי
מהדו"ח עולה כי קבוצת עובדי העירייה המדוברת, ניצלה נוהל לקוי כדי לחלק בעצמה או דרך גורם שלישי את השוברים, כאשר בתמורה זכו העובדים להעברות של אלפי שקלים לחשבון הבנק שלהם מהעירייה – ללא דיווח וללא חבות במס.
הנוהל ההיסטורי התקיים מאז 1985, ביוזמת יו"ר ועד העובדים באותם ימים,
לפיו את שוברי הארנונה לתושבים, המחולקים אחת לחודשיים, יחלקו ילדי העובדים ולא דואר ישראל או גורם חיצוני אחר. מכתב שנשלח על ידי מנכ"ל העירייה לשעבר בדצמבר 1999 לאחד מחברי המועצה, מבהיר כי "הנוהל קיים, אך אין בנמצא כל פרוטוקול או החלטה לביצוע החלוקה בנידון". ההחלטה, כך נכתב, התקבלה מסיבות של עלות ויעילות.
מהדו"ח עולה כי הנוהל נקבע במסגרת החלטה "על הגדלת שכר לעובדי הגזברות, באמצעות תמורה כספית שיקבלו ילדיהם בעבור החלוקה. התמורה תופקד בחשבונות על שם הילדים ולא על שם העובדים". ההטבה הייתה מיועדת לעובדי הגזברות בלבד, בהם עובדי יחידת הארנונה למגורים ולעסקים (לרבות מנהלים –ר.ד), עד 1,000 שוברים לחלוקה על ידי כל ילד. אלא שבפועל גם בקרב קבוצת העובדים שנהנו מההטבה, היו מספר מדרגים וחלוקת השוברים ביניהם לא נעשתה באופן שיוויוני, כך שחלקם קיבלו כ -500 שוברים לחלוקה וקבוצה מצומצמת זכתה לחלק כמות של למעלה מ -1,500 שוברים. עבור כל שובר זכו העובדים לתשלום של 2.2 שקלים שהוגדר כסכום כסף "נקי" שלא דווח לרשויות המס.
ב-2015 שילמה העירייה, כך על פי הדו"ח, 625 אלף שקל ל-102 לעובדי עירייה עבור חלוקת שוברים. הדו"ח קובע בפירוש כי אם העירייה הייתה משלמת לדואר ישראל עבור החלוקה, העלות הייתה 2.1 שקלים לשובר, בעוד לילדי העובדים שולמו 2.2 שקלים לשובר. "המשמעות היא שברוב תקופת החלוקה משלמת העירייה למחלקים תעריף גבוה מזה שגובה דואר ישראל".
ישירות לחשבונות הבנק
בנוסף, על פי רשימות החלוקה שפורסמו בדו"ח, מתוך 76 העובדים שברשימה רק ל-16 היו ילדים בגיל הנדרש 18-15, ולעשרה מהם כלל אין ילדים. הדו"ח אף קובע כי "חלק גדול מהעובדים מדווחים על ילד שאינו שלהם, מכיוון שהדרישה היא למסור שם של ילד, לעיתים די בשם פרטי, ללא דיווח על קרבה משפחתית".
בעוד התשלום אמור היה לעבור לחשבונות הבנק של הילדים המחלקים, מתגובת ראשת מנהל אמרכלות בעירייה, מתברר כי "התשלום עבור חלוקת השוברים לא נעשה דרך השכר, אלא ישירות לחשבונות הבנק של העובדים באמצעות מנהל הכספים".
על פי הדו"ח החלוקה כלל לא נעשתה ברובה על ידי הילדים, והתשלום עבור 88 "ילדים מחלקים" הגיע בפועל ל-29 חשבונות בנק של עובדי עירייה. בדיקה מדגמית שהובאה בדו"ח חושפת כי את החלוקה בפועל ביצעו "בן זוגה של העובדת, העובד, רעייתו ובנו, בעלה של העובדת שפרש לגימלאות, בעלה של העובדת שהוא עובד עירייה, העובדת ובעלה שהנו עובד עירייה".
בדו"ח מצוין כי: "הביקורת מדגישה כי מהות ההסכם הייתה לשלם לילדי העובדים. בפועל בוצעה החלוקה על ידי נערים שאינם ילדי העובדים, ולעיתים העובדים עצמם מבצעים את החלוקה ולא הילדים. המשמעות היא שעל העירייה היה לדווח על שכרם, ולשלם מס בהתאם",
כך למשל, רשימות החלוקה למאי 2016 כוללות, בין היתר, את סגן החשב האחראי על חלוקת השוברים, אחיו המשמש מפקח במנהל ורעייתו של מנהל אגף הגבייה.
ממצא חמור נוסף הוא כי אותם נערים שכן חילקו את השוברים, כלל אינם מכוסים בביטוח תאונות עבודה, אלא רק בביטוח תאונות אישיות, כך שלמעשה אינם מכוסים במסגרת עבודת החלוקה.
כיצד בוצעה חלוקת ההטבה?
כאמור, הדו"ח מתייחס גם לסוגיית חלוקת ההטבה בין העובדים. על פי החלטת העירייה המקורית, דובר על 1,000 שוברים לנער, כך שבחלוקה אחת ניתן להרוויח 2,200 שקל בתוך זמן קצר. אלא שבנו של מפקח ביחידת הארנונה למשל, חילק למעלה מ-1,500 שוברים, ואחיינו של מנהל יחידת שומת עסקים חילק 2,173 שוברים. בסך הכל לשמונה מהמחלקים נמסרו יותר מ-1000 שוברים.
התופעה לא הייתה מוכרת לרבים מעובדי העירייה, בעיקר לעובדי דור ב'.
אחד מהם אמר: "אין לי בדיוק מושג מה קרה שם, אבל אני יכול להגיד לך שעל פניו מדובר בתוספת מכובדת שהרבה היו שמחים לקבל. מעניין לגלות איך בחרו את
אלו שמחלקים".
אייל לידור מסר השבוע ל"גל גפן": "אני זה שחשפתי את זה, כי מה שהטריד אותי זה שלילדים בגיל 14 אין ביטוח לתאונות עבודה והטריד אותי שהתשלום היה מקופת העירייה. כרגע זה נחקר במס הכנסה ובעוד גופים, המבקרת אימתה את מה שטענתי. חסכתי 400 אלף שקלים בשנה למשלם המיסים, כי למעשה העירייה הייתה משלמת סכומי כסף גבוהים שלא לצורך, בניגוד לחוק".
מהעירייה נמסר בתגובה: ,במסגרת דו"ח מבקרת העירייה, הוחלט לחדול מחלוקה דרך מחלקים שהחלה בשנות ה-80 ומזה למעלה משנה העירייה מבצעת את חלוקת שוברי התשלום באמצעות חברה חיצונית לדיוור והפצה".