כמה מכם מכירים קצין בצבא שבאמצע משמרת הוא מחליט לכתוב ספר רק בגלל שהשותף שלו זורק לו את הרעיון? ובכן זה בדיוק מה שקרה לרועי בנימין גרבר (22) מגבעת שמואל, לוחם ביחידה ללוחמה בטרור ימי שבערך לפני שנה הוא היה צריך לסגור 21 יום בבסיס כדי לשמור על הספינה שלו, ,"ישבתי בבוטקה עם חבר ששמר איתי והפלגנו במחשבות. כשאתה כמון שעות עם אותו אדם אז אתה מתחיל לספר לו על מה שאתה מכיר. ואני באותה העת קראתי על המהפכה הצרפתית והתחלתי להסביר לחבר שהיה איתי". להבדיל מחוקר היסטוריה או ממורה להיסטוריה לגרבר יש תכונה נפלאה: הוא יודע לעבד מידע רב משלל מקורות ולהנגיש אותו בצורה קולחת, פשוטה עם קורטוב של הומור. זה אולי בדיוק מה שחסר היום ללימודי ההיסטוריה האנכרוניסטים שנהפכו לבליל של תאריכים ותהליכים שהדבר הכי פשוט כמעט ונשכח.
חמישה עמודים על המהפכה הצרפתית
"מדובר בסך הכל בסיפור טוב עם מסר לכולנו" כמו שאומר לי גרבר שמיד אחרי השיחה עם אותו חבר בבותקה השמירה ליד עזה החליט לכתוב מאמר על המהפכה מהפכה צרפתית שאזכורים שלה עולים שוב ושוב בעת ההפגנות מול בית ראש הממשלה. "מה שמטורף בסיפור הזה" אומר גרבר, "זה איך שממלכה חזקה ויציבה מאוד הולכת ומאבדת שליטה, דבר שהיה חריג עד לאותם ימים הרי גורל. חבר שלי אמר לי שאני מספר את זה ממש מעניין ושאולי כדאי לי לעלות את הדברים על הכתב פעם. אמרתי לו, יודע מה? אני אכתוב לך את זה. וכתבתי לו חמישה עמודים על המהפכה הצרפתית. זה היה מאוד בוסרי אבל שילבתי בדיחות וכתבתי זאת בשפה של מספר ששבר את הקיר הרביעי (מספר שלא נוקט דעה) אבל אני הוספתי מילים כמו 'מתברר שהמלך היה טיפש רצח שהוא לא ציפה את מה שקרה".
את תיאור ביטול העבדות הוא מתאר כך בספרו, "באנגליה, למשל לא היה ברור אם זה חוקי או לא בכלל, פשוט כולם התנהגו כאילו זה לא סיפור רציני ואז עבד בשם ג'יימס סומרט ברח, שזה מוזר, כי לעבדים בדרך כלל אין אישיות, רצון ודברים כאלה.." בפרק שעוסק במלחמה הקרה הוא כותב כך, "גרמניה חולקה לשני חלקים: גרמניה המזרחית שכבשו הרוסים וגרמניה המערבית שנכבשה ע"י כוחות מערביים. עכשיו כולם חברים טובים, חוץ מסטאלין כמובן. מה זו אומרת מי זה סטאלין? איזה חור בהשכלה, תקראו איזה ספר פעם, זוכרים את קרל מרקס? מרקס טען שאין היגיון וצדק בכלכלה חופשית, מצב בו איש הישר בעיניו יעשה מסכן את העניים, המרודים והאביונים שהם אותו דבר תכל'ס, לכן המדינה צריכה לקחת אחריות. לאנשים לא יהיה רכוש פרטי, הכל יהיה שייך למדינה שתדאג לצדק ושיויון ובפועל במקום שיהיו עשירים ועניים, כולם יהיו עניים ולא תהיה דמוקרטיה".
מימון המונים
גרבר המשיך לקבל פידבקים חיוביים ומצא עצמו כותב על מאורעות היסטוריים בין ההפלגות שהוא היה צריך לעשות בים, "הייתי כותב בשעות לא שעות אפילו יצרתי תיאוריה איך הכל קשור להכל. בשלב מסוים המאמרים צמחו לחוברת עבת כרס ואז נפלה ההחלטה ליצור ספר מכל זה". גרבר נזכר גם שהשיחה עם חברו ליחידה בשבוע שבו קראו את פרשת 'האזינו' שם מצוין הפסוק 'זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" , "זה למעשה פסוק שמצווה אותנו לזכור את ההיסטוריה וללמוד ממנה" מטעים גרבר, שמסביר גם שלקראת ההוצאה של הספר הוא החליט לעשות מימון המונים ברשת ולצורך כך גייס את חברי היחידה שלו, "יום אחד אספתי את כל חברי היחידה בחדר האוכל והתחלתי לערוך נאומים על הספר ואז כולם התחילו לזהות אותי בתור האחר 'שמנסה למכור ספר'. הם היו קצת מופתעים אבל רבים מהם התגייסו וקנו את הספר מראש. אני יודע שחלק עשו זאת מתוך התחשבות אפילו בוואטסאפ המשפחתי חשבו תחילה שאני צוחק אבל הקסם עבד ובסופו של דבר צלחתי את מימון ההמונים בהצלחה".
גרבר משתייך ליחידה בחיל הים שאוכפת את הסגר הימי על עזה ובגבול הימי הדרומי, "אני מבלה לא מעט שעות בתוך הים וכשאנחנו בתוך הספינה אסור לנו לעלות עם טלפונים וכל מכשיר אלקטרוני. זה לא פשוט ויש כאלו שחווים ייסורי גמילה אבל אלו הכללים והתרגלו". בימים שהוא לא מפטרל עם הספינה באזור עזה הוא ויתר חבריו עושים עבודות תחזוקה. קצת רחוק מהדימוי שלנו של אנשי הים עם המדים הלבנים המגוהצים אבל חלק חשוב והכרחי. הספר יצא לאור בשיא ימי הקורונה כשאזרחי המדינה היו מצויים תחת סגר, "הייתי אז סגור בבסיס 50 יום וכשהעותקים המודפסים הגיעו לא יכולתי ללכת לראותם". הספר 'עשרה פרקים על- היסטוריה לא מה שחשבתם' עוסק בעשרה מהאירועים החשובים ביותר בעת העתיקה מגילוי אמריקה דרך המהפכה הצרפתית, המהפכה האמריקאית, מלחמת העולם ואפילו יש מקום לציונות. בעידן מרובה הנראטיבים, 'והעובדות האלטרנטיבות' כשברקע מפגינים מסירים פסלים של אנשים שהפכו בין רגע מגדולי אומה לאנשים בעלי רקע מפוקפק, זה די אמיץ לתאר את המאורעות ההיסטוריים מנקודת מבט 'אירופאית', "אני יודע שחטאתי באירופיזציה, צריך להבין שמאז שקולומבוס גילה את אמריקה – אירופה הפכה להיות המרכז של העולם. בספר אני מדגיש במה מיוחדת 'העת החדשה' כי זוהי תקופה שבה רבים משטחי העולם נכבשו בידי אירופה כך שגם עמים לא אירופאים קשורים לאותו הסיפור".
גרבר משוחח איתי מהבסיס בדרום כך שהשיחה מדי פעם נקטעת על ידי קריאות להתייצב בספינה בה הוא משמש כסגן מפקד מאז הוכשר לכך, "יש לנו שקיעות מדהימות ואנחנו לפעמים אפילו רואים פה דולפינים ששוחים" הוא מספר ושוב נעלם לאופק.
מרתון ספרים
כתלמיד בתיכון גרבר לא היה דווקא מהמצטיינים של המחזור בהיסטוריה, "תמיד אהבתי היסטוריה מצד שני יש לי ביקורת על איך זה מוצג בתיכון ואיך שרוב האנשים פוגשים את זה". גרבר לא מאשים את המורים שלו להיסטוריה "אני חושב שזוהי השיטה בכלל". הוא מנמק, "מתעסקים הרבה בתאריכים כשבדרך מאבדים את הסיפור. לא ככה צריכים להיראות לימודי ההיסטוריה". גרבר הוא דור שלישי למשפחה שורשית בגבעת שמואל. כבן למשפחה דתית הוא למד בישיבה בעתניאל ולאחר מכן נרשם למכינה המפורסמת בעלי, "אבא שלי מאוד אוהב היסטוריה ופוליטיקה וגם סבא שלי" מספר גרבר כשאני מנסה להבין מאין המשיכה לתחום. לקראת ההכנה לספר פתח גרבר במרתון קריאה של ספרים, עיון בוויקיפדיה והאזנה לפודקאסטים, "ניסיתי להבין מה בכלל חשוב במה שאני לומד ומזה להשליך על תהליכים היסטוריים".
את הספר אייר נדב נחמני "מאייר וקומיקאי בחסד עליון" שגרבר יצר עמו קשר לקראת פרסום הספר. גרבר הוא בן ליצחק, איש מחשבים ורונית, אמו שעוסקת בכתיבת ספרי אנגלית .לגרבר יש שלוש אחיות ששתיים מהן קטנות ממנו וכאדם מאמין הוא מסביר לי שהוא אומנם לא כתב ספר על היסטוריה יהודית אך הוא בהחלט מתעניין בכך, "יש לי קבוצת אינסטגרם שבא אני מעביר תכנים מעניינים בהיסטוריה של עמנו. הנה למשל רק השבוע פרסמתי משהו שמסביר על שושלת המלכים שלנו". מאז שהספר פורסם הוא החל לקבל תגובות, רובם הוא מציין מפרגנות, "אנשים כותבים לי 'לא האמנו שאנחנו בכלל אוהבים היסטוריה' ואפילו היה פרופ' להיסטוריה שרכש את הספר ואני חשבתי שהוא ישפיל אותי, אך זה לא קרה".
