מכללת אור יהודה קיימה בשבוע שעבר כנס בנושא התמודדות משפחות עם מצבי סיכון על רקע משברים נפשיים. הכנס נערך במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה בהובלת התכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה ע"ש ויקי שירן במכללה.
כידוע, מתמודדי הנפש עלולים להפגין התנהגות מסכנת עבור הקרובים להם ביותר, בעיקר אם הם סובלים מתחלואה כפולה של התמכרות ומחלה נפשית. במצבים אלו, במיוחד לאור היעדר פתרונות שמקדמת המדינה, נוצר שיבוש של חייהן של המשפחות במקרה הטוב, ואף עלול להוות סיכון חיים במקרה הגרוע. במהלך הכנס הוצגו מחקרים העוסקים במצבי סיכון אלו בעומס המיוחד שנמצא על כתפיהן בעיקר של האימהות.
במהלך הכנס הודגש נושא סבוך, שלרוב לא נמצא בכותרות המרכזיות בתקשורת, ומדגים שוב עד כמה אלו הנשים שבעיקר נושאות בנטל הטיפול של מי שזקוקים לו, ובמיוחד עד כמה הנשים הן אלו שעלולות להימצא במצב של סיכון בעקבות זאת. "במהלך הכנס בחנו מהו התפקיד של המשטרה בסיטואציות הללו, ואם היא בכלל צריכה להיות מעורבת", מציינת ד"ר יאלי השאש, ראש התכנית למגדר וקרימינולוגיה במכללת אור יהודה. "העלינו גם דרכים אחרות להתמודדות עם מצבי סיכון אלו שיגיעו מפי מתמודדי נפש, משפחות, נשות מקצוע ונשים המעורבות בתהליכי חקיקה".
ד"ר קרן גאוטה הציגה מחקר חשוב שרואה באמהות סובייקט, אשה עם צרכים, רצונות, ורגשות משלה, ולא רק מישהי שרווחתה חשובה על מנת להגיש טיפול לבנה או בתה המתמודדים עם מחלה נפשית. מצבי הסיכון הללו יכולים להגיע גם לרצח. ד"ר ענת ירון ענטר מכירה מקרוב, מתוך עבודתה, את מי שרצחו את הקרובים להם ביותר, כי היו תחת השפעת המחלה שהידרדרה לרוב בעקבות התמכרות. המחקר שלה מצביע על המציאות הקשה – מרבית הרוצחים הם גברים, מרבית הנרצחים – נרצחות, בעיקר בנות זוג ואמהות. "ולא, מי שבאמת רוצחים מתוך פסיכוזה, לא מחפשים להתחבא מאחורי הפסיכוזה כדי לקבל הקלות. חייהם אחר כך," אומרת ענת ירון ענתר, "הופכים לקשים מנשוא עקב ההבנה של מה שעשו כשהם כבר צלולים".
ד"ר שלי אנגודו הראתה במחקר שערכה בקרב הורים בקהילה האתיופית, ואנשי מקצוע העובדים עם ילדיהם, כיצד פערים תרבותיים הכוללת חוסר כבוד לתרבויות מסורתיות, חשדנות שנבנתה במשך שנים כלפי מערכות מדירות, והעדר מענים מערכתיים, מובילים להזנחה רבת שנים שמתפרצת בסופו של דבר כבעיה מסכנת חיים. ניצב סיגל בר צבי, ראש אגף מבצעים, דיברה על האחריות השיורית של המשטרה – כיצד דברים נופלים לטיפולה, כשמלכתחילה היו אמורים להיות מטופלים במקום אחר, ואיך ברגע המפגש בין שוטר/ת לאדם חמוש בסכין בהתקף פסיכוטי, אין ברירה אלא לירות. הוויכוח שהחל להתעורר בין שוטרים לפעילים בסוגיה זו צריך להמשיך ולהיות נידון כל הזמן. ניצב בר צבי הסכימה שיש להמשיך ולהעמיק את הכשרות השוטרים, כך שיוכלו להתמודד עם אוכלוסיה מגוונת.
במושב השני שעסק בפתרונות הציגו נילי אהרונוב מצד ארגון המשפחות עוצמה, עמרי מרידור מצד מתמודדי הנפש וארגון "קולות" ו"יוזמה" – מודלים לפיתרון – צוותי משבר המורידים עלויות ומצילים חיים, שיתוף המתמודדים באמצעות החלטות מקדימות בנוגע לאיך לטפל בהם בזמני מסוכנות, ואולי דווקא הוצאת המשטרה מהתמונה בכלל. ח"כ נעמה לזימי הציעה התבוננות רחבה על תקצוב המגזר הציבורי בכלל, ומערכי בריאות הנפש והמשטרה בפרט על מנת לאפשר מענים מדינתיים הולמים. דווקא בסוגיית המשטרה לזימי סברה שתמיד יקרו מצבים בהם יש משטרה שמעורבת, אם בגלל שהזמינו אותה ואם בגלל ששוטרים נתקלו באירוע מתפתח – וללא הכשרות מתאימות אין אפשרות למנוע מצבים מסכני חיים. והכשרות – הן עולות כסף שיש להקצות.
ח"כ עאידה תומא-סלימאן הזכירה שבריאות הנפש כבר תוקצבה ואז קוצץ תקציבה, ומרביתו הולך לשיפוץ מוסדות, בעוד שהמתמודדים עצמם נותרים ללא מענה של תקנים של כוח אדם מטפל, אבל היא גם אמרה שהיום יותר מתמיד, יש תזוזה בתחום אצל המחוקקים. שתי חברות הכנסת תמהו כיצד ניתן לתת מענים בקהילה הערבית בישראל, כשרק 9 פסיכיאטרים בכל הארץ מדברים ערבית, וזה רק קצה הקרחון של היעדר המענים הקהילתיים.
הקהל – הסטודנטיות והסטודנטים ואורחים שהתעניינו בכנס שאלו, הציעו הצעות, התקוממו ולמדו. בין לבין נוצרו חיבורים שימשיכו את העבודה המסורה והחכמה שעושים ארגוני המשפחות וארגוני המתמודדים כל הזמן.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
