דף הבית / חדשות העיר משני / "היישום היה שגוי"

"היישום היה שגוי"

רונן דמארי

היוזמה שנשאה את השם "ספריות כשרות" נולדה לפני שנתיים וחצי. התוכנית הניסיונית שיצאה לאור בשלוש ספריות של רשת "כותר ראשון" הקדישה יום אחד בשבוע לטובת הציבור החרדי. בעירייה הדגישו כי מדובר ביום שממילא הוא סגור לציבור הרחב באופן מסורתי מזה שנים רבות, כך שהתכנית לא תפגע בציבור קוראי הספרים בעיר. כעבור זמן מה נערך סיכום ביניים של הפיילוט, ממנו עלתה המסקנה כי היענות האוכלוסייה התורנית הינה דלה ביותר, אולם הוחלט להמשיך את הפיילוט תקופה נוספת של חודש וחצי. בהמשך, לאחר שהתברר באופן סופי כי הקהל התורני נמנע מלשלוח את ילדיו לספריות כלליות, נפסק הפיילוט והספרייה חזרה להיות סגורה בימי רביעי אחר הצהריים. סך הכול, נמשך הפיילוט ארבעה חודשים ולאחרונה הקימה החברה העירונית ספרייה המיועדת לציבור התורני ואשר הספרים בה מתאימים לציבור זה.
התובעת היא אישה חילונית המתגוררת בעיר וילדיה מנויים לספרייה. באחד הימים הזדמנה התובעת במקרה למרכז קהילתי בשכונת "נאות שקמה" בעיר והופתעה לגלות כי על אף שמדובר ביום רביעי, הספרייה במקום פתוחה. מכיוון שהיו ברשותה ספרים מושאלים שאיחרה בהחזרתם היא ביקשה להחזירם, אך להפתעתה הספרנית סירבה לקבלם בטענה כי הספרייה פתוחה רק לציבור התורני ורק לאחר ויכוח ניאותה לקחת את הספרים. כחודשיים לאחר מכן, אירע אירוע נוסף בו נאסרה כניסתה של התובעת לספרייה ביום רביעי, לאחר שנאמר לה כי הספרייה פתוחה רק לציבור התורני.

"פגיעה בשוויון"
לאחר התכתבויות עם העירייה והחברה העירונית, הגישה התובעת תביעה בסך 75 אלף שקלים לפי החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לטענת התובעת, הקצאת ימים בהם יינתן שירות בספרייה ציבורית רק לציבור דתי עולה כדי פגיעה בשוויון והפליה אסורה לפי החוק, ולא חל אף אחד מהחריגים הקבועים בחוק.
העירייה והחברה העירונית מנגד, טענו כי לא היה בפעולותיהן משום הפרה של חוק איסור הפליה וכי התובעת קיבלה שירות מלא בשתי הפעמים בהן ביקשה זאת, כך שלא ניתן לומר כי הופלתה.
השופט אבי סתיו הבהיר כי אין מחלוקת שהספרייה היא "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק איסור הפליה, ושהנתבעות הן מי שעיסוקן בהפעלת מקום ציבורי. לפיכך, נשאלת השאלה האם אכן מדובר ב"הפליה" ובמידה שכן, האם חל החריג הקבוע בחוק, הקובע שלא יראו הבחנה כהפליה מקום בו היא מתחייבת ממהותו או מאופיו של המוצר או השירות הציבורי.
עוד הוא קבע כי בשתי הפעמים התובעת ביקשה לקבל שירות, סורבה ולאחר שהתעקשה קיבלה לבסוף שירות, תוך שהסירוב הראשוני גרם לעיכוב מסוים. לדבריו, הדגש אינו על פרק הזמן שארך הוויכוח עד שניתן לתובעת שירות, אלא על עצם העובדה שהתובעת נאלצה "לפלס" את דרכה לקבלת שירות. בנסיבות אלו, קבע, העיכוב במתן השירות נחשב ל"הפליה", הגם שבמידת חומרה פחותה ממקרה בו נמנע השירות לחלוטין, עובדה שאמורה למצוא את ביטויה במישור סכום הפיצוי.
בפסק הדין נאמר בין היתר כי חוק איסור הפליה קובע נוסחת איזון למקרה בו הפרדה בין גברים ונשים נחוצה, על מנת לאפשר לחלק מן הציבור ליהנות מהשירות וכי האמור חל רק בהקשר של הפרדה בין גברים לנשים ולא נקבעו מבחנים כאלו לגבי הבחנות אחרות, הווי אומר החוק אינו מכיר בטענת הגנה לפיה הבחנה על בסיס השתייכות ליתר הקבוצות המצוינות בחוק נחוצה כדי לאפשר לציבור מסוים נגישות לשירות.
השופט ציין כי ניתן היה להתאים את הספרייה לדרישות הציבור התורני, בלא לנקוט את האמצעי הפוגעני של מניעה מוחלטת של שירות מאנשים על רקע היותם חילונים. לפיכך סיכם השופט כי לדעתו מדובר במקרה בו פעלו הגורמים המעורבים בתום לב ובכוונות טובות, אלא שהיישום היה שגוי.
השופט החליט להקל עם העירייה ועם החברה העירונית בשל המטרה שעמדה בבסיס התנהלותן והעובדה שנראה כי מדובר בשגיאה בשיקול דעת יותר מאשר בהתנהלות פסולה.
בסופו של דבר נקבע כי הנתבעות יפצו את התובעת בסך של 7,500 שקל, בתוספת שכ"ט של 2,500 שקלים.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

ניידת משטרה צילום דוברות משטרת ישראל

בוקר קשה ברחובות

תפריט נגישות